העידן הזה עמוס ידע וטכנולוגיה וזמינות אינסופית. אנשים מקלידים שאלות ומושגים רפואיים ומקבלים תשובות ברשת באופן כמעט מיידי, מה שהופך את השיטה לנוחה אבל לא בהכרח בטוחה.
מלבד הידע אנחנו חייבים תרגול. מה שלא תתרגלי לא יהפוך להיות חלק מהמערכת הפנימית שלך ובזמן אמת לא תדעי מה עליך לעשות
אנחנו צריכים איזון בין הרוח – המידע, החיבור, ההתבוננות הפנימית, המדיטציות, המחשבות החיוביות ועוד – לבין הישום של כל אלו בפועל.
כלים חייבים תרגול, אם רק נדבר עליהם מבלי שנפעל איתם ודרכם, יווצר נתק ובזמן אמת לא נוכל באמת ליישם.
ואז מה?
בזמן אמת כשהידע לא מוטמע במערכת כפעולה עלולים לצוף רגשות כגון: כעס, תסכול, פחד, בכי, אכזבה, הדחקה, יאוש.
הפתעה.
כדי לבא מוכנה צריך לשלב בין הרוח לגשם. בין ההתבוננות לתרגול. בין ההכנה לעבודה המעשית.
כי בינינו – בלי שאף אחד ידע – ממש בשקט…
רק את יולדת.
הבחירות בידיך, ההחלטות שלך.
אם תדעי שצריך לנשום אבל לא תרגלת נשימה…
אם את יודעת שלחשוב מחשבות טובות זה מעולה אבל בכל פעם שהתחלת משהו אחר הסיח את דעתך…
אם רצית להכין פלייליסט ללידה אבל לא מצאת זמן…
אם היית בלחץ ונשארת בו אפילו שלמדת טכניקה מעולה להרפיה…
אם ואם ואם…
אז יהיה נתק בין הרוח לגוף, בין הרצון לגוף, בין המחשבה למעשה.
לא כי את לא מוצלחת או לא מוכשרת. פשוט כי לא חיברת. לא הכנסת את הרוח לתוך כלי.
ככה זה כשיש רוח בלי גשם – זה סוער ולא מאוזן.
תרגול הלמידה הוא שילוב של רוח וגשם.
ללמוד רק את הגוף זה כמו ללמוד רק את הרוח.
עוברים הופכים לתינוקות בתהליך גופני מורכב וטבעי המפעיל את כל החושים הרגשות והיכולות.
הופעה ענקית.
חייבים לקנות כרטיסים בזמן. להתכונן באמת.
להכין כלים.
פרי בטן 