עכשו אני חיה – הקדמה וחלק א'

סעודת פורים היתה מסיבת הפרידה המשפחתית שלנו מאימי , אספתי את כולם – לשמחתי.

בזכות הזמן הזה, נכתבו 8 פרקים המקבילים בין לידה לפטירה, וכך גם נולד מחדש בורא פרי הבטן שהעלה אבק במגירה. יש בהם אמת פשוטה במילים ברורות והעיקר במעט מילים. החלטתי להביא את כל הפרקים לכאן בזוגות כמו אצל נח בתיבה…

תהנו

הקדמה

רשימו
רב האנשים קוראים לזה עיבוד חווית הלידה, כשהתחלתי לטפל בעצמי בנשים חיפשתי לזה שם שיתיישב נכון יותר בלבי.בעבורי.
קראתי לטיפול הזה עיבוד חותם הלידה. חותם תרגום של המילה רשימו. לידה רושמת משהו בנפש היולדת מלוויה נולדיה. לכל לידה חותם משלה.החתימה הזו הופכת לנכס אם מסכימים והנכס מפתח את מדרגות הנפש.
פטירתה של אימי או כפי שהגדרתי אחרת – לידת הבית שלה היתה הפעם הראשונה שהבנתי או נכון יותר הכרתי שאני דולה.אחרי יותר מעשור ברגע אחד התמצית היתה ברורה.
מתוך הרגע ההוא-הזה החלטתי לכתוב "יומן מסע" דוקא בדף הזה כי לידת הגוף והנשמה חד הם.
וכל זה כי בהירות תפקיד היולדת והדולה היה כה חד ופותח את ה
לפי נושאים.לפי כלים.
שנזכה כולנו.

חלק א

לדעת.לבחור את הדרך שלך – על חשיבותה של הכנה מתאימה המאפשרת בחירה נכונה.
#עכשו אני חיה חלק א
משהו בבדיקות לא נראה תקין.הלכנו לעשות pet ct.
באותו לילה הכנסתי את הדיסק למחשב. מה שראיתי לא סיפר דברים נעימים. המתנתי לאבחון הכתוב. בינתיים עדכנתי את המשפחה.
האבחון היה ברור. לי. הלכתי ללמוד את החומר באופן עצמאי.הכנה ראשונית. שוב סיפרתי למשפחה. הכחשה.חוסר רצון להאמין "אנחנו ממתינים לאבחון הסופי…"
נכנסנו לאונקולוגית.אני יודעת.אמא עדין לא. לא באופן רשמי. נשלחנו לבדיקות נפגשים בעוד שבוע.
נסענו שתינו.אני היודעת והיא הכאילו לא יודעת. אני כבר החלטתי בלבי שטיפולים אינם אפשרות.
מה את חושבת שיש לך אמא?
אני לא יודעת. אני מקווה שזה לא משהו.
מה זה משהו?
גידול, סרטן…
ואם זה כן משהו? מה תרצי לעשות? תרצי טיפולים?
לא,לא. אם זה מה שגזר ה' אני מקבלת.רק שיקח אותי ברחמים.
יומיים אחרי בשבת בגינה כשכל הילדים צוהלים ושמחים והחיים בשיאם והשבת במדרגת רעוא דרעוין – רצון הרצונות, בישרתי לה שאכן הקב"ה גזר ובדרך כלל בסרטן כזה הזמן קצר.קצר מאד.
ישבנו בבועה עטופות ידיעה.הבנה.אמונה ובעיקר קבלה.
זה מהלך טבעי.כמו החיים הגועשים למולנו.התנועה האינסופית של מבקרי הגינה.כך גם הבשורה הזו היא חלק מאותה תנועה, געישה.
יקומים מקבילים.התרחשויות שונות.רגעים הרי גורל קורים כל הזמן.לעתים אנחנו במרכז ההתרחשות.
התגייסנו שתינו היא בהכנעה הפשוטה ואני ברצון להספיק.לעשות כל מה שאפשר כדי להיטיב. לנסות לשאול את כל השאלות הנכונות.
דרך חדשה.
ביום ראשון הלכתי לפגוש את הדולה הראשונה שלי מיכל אחות הוספיס מהאגודה למלחמה בסרטן. בטוב לבה היא הסכימה לפגוש אותי ולענות לי על כל שאלה ארגונית.מעשית.רגשית.
בזכותה התבהרה דרכי ופעולתי היתה ממוקדת לעד אוקיר לה תודה על כך. דברנו על ההקבלה בין לידה למוות סופסופ בלי פחד בלי הכחשה בעינים מאירות.שמחתי.
התחלתי להתארגן – בית.בנות.איש.משפחה.בי"ס.גן.עבודה.חברות הרבה הרבה מעגלים.
בפגישה הבאה שבוע לאחר מכן. אמא באה מוכנה סורגת כיפה לאיש…
חתמנו על הנחיות מקדימות לא להחיות. בישרנו כי ההחלטה היא לא לקבל טיפולים – כי את הזמן שנותר אמא מעדיפה לנצל כדי להיות כפי שהיא בוחרת.
נפרדנו בטרם הכרנו ועברנו לטיפול ההוספיס בית.
בקופת חולים עמדנו מול אנשי מקצוע שקבלו את הבחירה באהבה הבנה וכאב ובכאלה שהשתוממו לנוכח הפשטות.
ואני חזרתי כל הזמן על המשפט
"כך היא בוחרת" 💞
שאלנו.למדנו.התיעצנו. – התכוננו.
את השעור הגדול ביותר על בחירה העניקה לי אחות ההוספיס בית. בקשתי ממנה להגיד לאמא שתסכים למשככי כאבים כשהיא כאובה.
"זאת הבחירה שלה מותר לה לבחור לא להשתמש בהם"
כשנשים רוצות שאלווה אותן בלידה אני מתנה זאת בהכנה ללידה. לא מספיק לקרוא על…כדי להיות מוכנים צריך לקרוא וללמוד ולהתייעץ עם אנשים חיים שלבם פועם. כי זה מה שמאפשר בחירה אמיתית ונכונה.
הלכנו יחד.
התכוננו יחד וכל אחת לחוד.בדרכה.
צעדנו בשביל שנסלל בעבורנו בעיניים פקוחות.בלב פועם. באהבה.באנושיות.בכלים המתאימים לכל אחת בנפרד.
ובחרנו
בחרנו ממש.
שבת שלום

 

 

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s